Breakfast At Tiffany’s

8 Posted by - July 16, 2012 - Culture Me

חזרנו הביתה אחרי יום עבודה מפרך. פגישות אינסופיות וגל החום הבלתי אפשרי הזה שפקד אותנו מוקדם מן הרגיל לעונה, כל אלו התישו אותנו וגרמו לנו לשקוע בחלומות על מקום רחוק וקריר.

אז הדלקנו את המזגן, סידרנו זר פרחים רענן באגרטל, ציננו בקבוק יין לבן וישבנו לחכות לאהוב יקר שעשה דרכו הביתה מנסיעת עסקים בת יומיים. אולי הרצון להתרחק, או הגעגוע הקטן גרם לנו לקום אל מדף הספרים ולשלוף ממנו את הקלאסיקה “ארוחת בוקר בטיפאני’ס”. מזגנו לעצמנו כוס יין ושקענו בנובלה העל-זמנית הזו.

למי מכן שלא ראתה או קראה (ואנחנו בטוחות שאין הרבה כאלו בינכן), נאמר כי הספר והסרט ההוליוודי שונים מאוד זה מזה, על אף שהתסריט לשני נכתב על בסיס הראשון. הסרט כמו גולם שקם על יוצרו, השכיח את הנובלה ויצר זהות מוחלטת בין דמותה של הולי לזו של הכוכבת שגילמה אותה, עד שקשה לנו לדמיין את דמותה של הולי מבלי לראות מול עיננו את אודרי. כמעריצות מושבעות של אודרי הופברן, שהסצינה הבלתי נשכחת שלה בה היא יורדת ממונית בשמלה שחורה קטנה של ז’יבנשי, חמושה במשקפי השמש גדולות ונעצרת מול חלון הראווה ‪ ‬של ‪Tiffany’s‬, השפיעה רבות על סגנון הלבוש שגיבשנו ועל האהבה הבלתי נשלטת שפיתחנו לשקית הכחולה הקטנה, היה לנו קשה לקבל את העובדה שקפוטה יצא נגד הליהוק של אודרי (“ליהוק איום” לדבריו) והתעקש שמרילין מונרו תגלם את דמותה של הולי גולייטלי במקומה.

אך לאלו מכן שטרם קראו את הספר וגדלו על הקלאסיקה הקולנועית, נאמר (שלא לציטוט) כי אודרי העניקה לדמות אלגנטיות, סגנון ותחכום שנעדרות מבת דמותה הספרותית, ושאם הסרט היה משקף יותר את הספר ייתכן כי מונרו הייתה מתאימה יותר, כי בואו נהיה כנות ונודה הולי הספרותית היא הרבה מאוד דברים, אך אלגנטיות וקלאסיות אינן נמנות עליהם. אז הולי של קפוטה היא קצת אחרת מזו של הוליווד הנוצצת (והקונפורמיסטית בו נודה), הרבה יותר פשטנית, וולגרית, ילדותית ונאיבית. אך דווקא מתוך הפשטות הזאת נוצרת דמות אלמותית שרלוונטית גם היום. ספק ילדה ספק אישה, שכמו חתולת רחוב נופלת פעם אחר פעם על הרגליים. דמות שנלחמת בקשיי החיים שנכפו עליה ומסרבת לקבל תכתיבים או לאמץ מוסכמויות חברתיות שאינן מקובלות עליה.

הולי בוחרת לחיות את חייה כמו שהיא ורק היא רואה לנכון, היא מגבשת לעצמה קודים נורמטיביים ומוסריים על פי הם היא חיה, ולא בוחלת בניצול ובמניפולציות כדי לקדם את עצמה ולבנות לעצמה חיים טובים. ועם זאת הולי אינה נעדרת מוסר, חמלה ועדינות, ובסופו של יום היא עדיין ילדה אשר מוצאת נחמה ואושר בחנות התכשיטים המפורסמת בעולם כי “שום דבר נורא רע לא יכול לקרות כשאתה שם”. דמותה של הולי לא מפסיקה לסקרן ולרתק, היא לא יציבה, היא משתנה, היא לא צפויה והיא בעיקר לא קונבנציונילית.

השעות חלפו, ואנחנו עוד שקועות במחשבות כי הולי לא מפסיקה לרתק אותנו. אמנם היא לא אייקון אופנה, וסביר להניח שמעולם לא לבשה ז’יבנשי, אבל היא אישה אמיצה ומעוררת השראה. כי איך אפשר לא לשאוב השראה ממי שבוחרת לחיות את חייה בדיוק, אבל בדיוק כמו שהיא רוצה?!

מומלץ כבר אמרנו?