• Cat on a Hot Tin Roof

Hey Stella

5 Posted by - March 13, 2012 - Culture Me

פרובוקציה היא שם המשחק. בימים ההם, באמצע המאה הקודמת, זה עוד איכשהו עבר, אבל היום, יש לנו תחושה שהמחזות שהעלה על הבמה היו זוכים לביקורת חריפה. אחרי הכול, במחזות של טנסי יש מכל טוב – והרבה: אלימות, בוטות, גסות ומחלוקת.

אם היה בחיים, היה טנסי ויליאמס חוגג החודש מאה ואחת. ולמה אנחנו מוצאות לנכון לציין את זה?! כיוון שבתוך כל הכאוס היצרי שברא – היתה גלומה אמת, ויש אומרים שההשראה למחזות מגיעה היישר מחייו הסוערים של היוצר. הוא ידע להציג את האמת, גם כשהיתה קשה מנשוא, באופן הרבה יותר רומנטי מהיום.

תמיד נזכור לו את ברנדו, בתפקיד הגבר האלים העומד בגשם בוכה ומבקש כי סטלה (אשתו) תסלח לו, בשחור לבן. אותה סצנה רומנטית בלתי נשכחת, בה הוא מבקש את סליחתה, כמו מעלימה באחת את הקושי – וגורמת גם לנו למחות דמעה ולהתמקד בתקווה.

ואולי כמו שאמרה האנה גיבורת המחזה ‘הלילה של איגואנה': “שום דבר אנושי אינו מגעיל אותי” אכן, בכל כיעור וכאב יש מן האנושיות. וגם אם אנחנו לא תמיד מסכימות איתו – הרי מדובר ביצירת מופת. לא פחות. היכולת הזאת של טנסי וויליאמס לתקשר באופן פיוטי סצנות מטורפות הן אומנות נדירה ואין בכלל שאלה מדוע זכה למקום של כבוד בהיכל התהילה של התיאטרון ועד היום היצירה שלו מושכת כל כך הרבה תגובות, אמוציות ותשומת לב.

ולמה בכל זאת החלטנו לחגוג לו, כאן בחדר הזה אתכן, יום הולדת?

אולי בגלל הדמעות של ברנדו יקירנו ב’חשמלית ושמה תשוקה’, אולי בגלל המבט הפראי של אליזבת טיילור ב’חתולה על גג פח לוהט’ ואולי בגלל התעוזה והאומץ לצאת נגד כל הכללים, והיו כאלה הרבה. אולי כי אנחנו שומרות פינה של חסד למי שגרם לנו להתרגש.

בשנותיו המאוחרות, הכתיבה של טנסי הפכה אפלה, קיצונית ובוטה עוד יותר. לעדותו, הוא היה שלם איתה יותר מאשר עם ההצלחות הבימתיות הגדולות.

בכתבה שהתפרסמה לפני כשנה בניו יורק טיימס נכתב: “טנסי וויליאמס בורך ביכולת לשפוך אור של חן על הפינות החשוכות ביותר של העולם, למרות שנות ההצלחה והפרסום שידע, אולי דווקא במקומות האלה הרגיש האמן למוד הסבל שהוא בבית.”

אנחנו בוחרות בבתים אחרים, אבל תמיד מסקרן להציץ דרך החלון. רגע לפני שאתן עוברות לכן לחדר הבא, אל תוותרו על הסצינה כאן למטה ואחר כך נשומנה עמוק וענו לנו על השאלה:

“איפה ישנם עוד שחקנים כמו הברנדו ההוא?”…