• CHARLES BAUDELAIRE

Les Fleurs du Mal

24 Posted by - August 17, 2016 - Culture Me

The insatiable thirst for everything which lies beyond, and which life reveals, is the most living proof of our immortality

Charles Baudelaire

שארל בודלר אף פעם לא הותיר אותנו אדישות. התקוות, החלומות, הכישלונות, והחטאים שנארגים אחד לתוך השני בספרו הקלאסי Fleurs du Mal (‘פרחי הרע’ בתרגום חופשי מצרפתית) תמיד גרמו לנו לנוע בכיסא באי-נוחות במובן הכי חיובי ומעורר שיש. בודלר גורם לנו לחשוב על הדואליות שמתקיימת גם בתוכנו, על הרצון שלנו להיות יפות וטובות לב, ובד בבד חזקות ובלתי מתפשרות.

אנחנו מחוברות בעבותות של אהבה למוטו של המשורר שגרס שצריך להיות שיכור תמיד. בזה מסתכם הכול, אמר. “כדי לא לחוש את משא הזמן הנורא הרוצץ את כתפיכם ומכריע אתכם עד עפר, צריך שתשתכרו בלי-הרף. אבל ממה? מיין, משירה, ממוסר: כרצונכם. אבל השתכרו”. אנחנו ממליצות למזוג כוס יין, ולצלול איתנו לעולמו הסוער.

בודלר הביא את השירה העולמית לעידן חדש. בניגוד לשירה הצרפתית המסורתית, שהסתמכה על יופיו השליו של הטבע כדי להעביר רגשות, בודלר האמין ששירה מודרנית חייבת לעורר את ההיבטים הפרדוקסליים של החיים. הוא היה החוט המקשר בין הרומנטיקה למודרניזם והאמין שיופי וכיעור מתפתחים בינינו, בלי עזרה של כוחות הטבע. אנשים יוצרים, בינם לבין עצמם, יופי שמתעלה מעל כל פריחה אביבית והרס שמנצח כל אסון טבע.

בודלר נהג לשבת ב’הוטל דה לוזון’, בית אצילים מ 1656 שהיה למרכז הפעילות של הבוהמה הפאריסאית במאה ה 19. מתחת לתקרה המתארת בצבעים עזים את ניצחונה של ונוס, ישבו בודלר, בלזאק, גותייה ודה-נרוואל, מלאו את ריאותיהם עשן וכתבו שירים. אחרי שעות של עישון היו מזמינים את הנשים להצטרף, וראשונה הייתה באה מחדר השינה ‘נשיאת המועדון’, אפולוני סבטייה, אהובתו הנצחית של בודלר (או ‘ונוס הלבנה’ כמות שקרא לה בשיריו ושבהם תיאר אותה במוטיבים שמימים – כמקור כל הטוב בעולם).

סבטייה הייתה אשת העולם הגדול, יפייפיה ובעלת רוח משוחררת. בדיוק האחת בשביל שארל. היא הגיעה כאישה צעירה לפריז, ובודלר מיד פיתח עבורה חיבה. הוא כתב לכבודה, והיא, בתמורה, ניצחה על ארוחות ערב בדירתה, שבהן, יחד איתו ועם אישים ספרותיים ואמנותיים אחרים, תססה סצנת האמנות הצרפתית. היא היתה האישה היחידה במפגשים האלה. היחסים ביניהם מעולם לא מומשו, אבל זה לא מנע מבודלר ללחוש באותם באוזנה שירים שכתב באותה עת, טרם שכונסו לקובץ דק ששמו “פרחי הרע”.

מתוך יחסיו עם סבטייה, נובע היחס המרתק של בודלר לנשים. האם היה שונא נשים מובהק, או שבעצם אהב נשים עד כדי הרס עצמי? הפתרונים לבודלר עצמו וליושב במרומים, הוא העריץ נשים וסלד מהן, שאף אותן לריאותיו והתחמק מליפול לרגליהן. נשים הן מקור הסמליות הנצחי שלו, והן ששימשו לעתים קרובות כמתווכות בין האידאל הנשגב לבין העצב שלו.

הדובר בשיריו של בודלר מוכרח להעביר את ידו בשיערה הרך של אישה כדי לרקום את עולמו האידיאלי שלו. המאהבת של בודלר היא גם המוזה שלו, השלמות הנשגבת, וגם הקללה שלו. היא מתווה את השביל לדמיון ויצירתיות, אבל מביאה איתה גם רוח רעה.

‘פרחי הרע’ נחל כישלון בימי חייו של בודלר, בעיקר משום שאנשים הזדעזעו מתוכן התיאורים שלו, מסרבים להיכנע לרגש הבלתי מרוסן שהציע. יותר מזה – בודלר והמוציא לאור של הספר הועמדו לדין על ידי משטר הקיסרות השנייה בצרפת באשמת “עלבון להגינות הציבור”, ששה מן השירים בספר צונזרו והוטל איסור שנותר בתוקפו עד לשנת 1949 על פרסומם בצרפת. כנראה שבאמצע המאה ה 19 משורר יכול היה אולי לחשוב על תחתוניה של אהובתו, אבל בהחלט לא לכתוב על זה שיר.

מעריץ או שונא, שביל הזהב של בודלר הוביל אותנו לאחד הפרויקטים הנשיים והיפים ביותר שנתקלנו בהם לאחרונה – קולקציית האופנה הקסומה של המעצבת ההונגרייה שרה מאינו שנוצרה בהשראת ‘פרחי הרע’. מאינו סומנה השנה כאחת מתגליות האופנה הצעירות המעניינות ביותר על ידי VOGUE. על בדים לבנים עדינים צומחים הפרחים החרוזים של מאינו, קוצניים ועוקצניים והקולקציה שלה מתארת, בעינינו, את שני הצדדים המאוחדים של נשות בודלר, היופי והחספוס.

הכי כיף זה לרקום תרבות. חייבות לנסות את זה פעם.

לכתבה על מאינו ב MUUSE

Les Fleurs du Mal5 Les Fleurs du Mal6 Les Fleurs du Mal3 Les Fleurs du Mal2