• The Iron Lady

The Iron Lady

5 Posted by - February 16, 2012 - Culture Me

דוד בן גוריון אמר פעם על גולדה שלנו, שהייתה האישה השלישית בעולם שכיהנה כראש מדינה והאישה היחידה, עד כה, שעמדה בראשות ממשלה בישראל, שהיא “הגבר היחיד בממשלה”.

גם מרגרט תאצ’ר, חלוצה נשית, הייתה לאישה הראשונה שנבחרה לראשות ממשלה באירופה, ולא זכתה לכינויים ‘מחמיאים’ יותר. אמרו עליה שבנוכחותה שוכחים שהיא אישה, כינו אותה, לא תמיד לחיוב, כ”אשת הברזל”.

אלה לא נקודות הדמיון היחידות בין מרגרט תאצ’ר לגולדה מאיר. מעבר לתפקיד המדיני הבכיר אליו הגיעו, בזכות ולא בחסד, שתיהן כיהנו בתקופות לא קלות, ניהלו מלחמה והתמודדו עם משברים כלכלים וחברתיים. למרות היותן נשים ועל אף שהגיעו לאן שהגיעו, שתיהן למרבה הפלא לא נמנו בין התומכות הנלהבות של התנועה הפמיניסטית. תאצ’ר צוטטה באמירה “I owe nothing to the woman’s lib” וגם גולדה מעולם לא הביעה אהדה לפמיניזם ואף הואשמה לא פעם שפגעה בקידום נשים.

למרות נקודות ההשקה הרבות בין שתי הנשים האלו, יש מבחינתי שוני אחד גדול ומהותי. גולדה שלנו מעולם לא נתנה לזוטות כמו מראה או אופנה להסיט את דרכה מניהול המדינה. סגנון הלבוש שלה היה פשוט, אפרורי ונעדר כל אמירה אופנתית. למרות זאת, היא השאירה סוג של חותם אופנתי. אין אישה בישראל שלא מכירה את המושג ‘נעלי גולדה’ שהפכו לשם דבר (או בעיקר שם לדבר שלטעמינו האישי לא כדאי לאמץ). אבל מרגרט תאצ’ר, בניגוד למנהיגה המחוספסת שלנו, חיה ונשמה אופנה. היא תמיד הופיעה בציבור בפריזורה מסודרת למשעי ובחליפות גזורות היטב, מצוידת באקססוריז ואיפור מושלם. למרות שמרגרט תאצ’ר הקפידה להיות אופנתית ומעודכנת, היא השכילה לנצל את הופעתה הנשית ככלי לשרידה בעולם הגברי ועדיין זכתה לסופרלטיבים גבריים ממש בדומה לגולדה, שלא טיפחה את הופעתה החיצונית. נקודה זו מחייבת להעלות את השאלה: למה אישה בעמדת כוח תמיד נוטה להיתפס כשתלטנית, חזקה וגברית?

מעבר לזה האם רק אישה עם תכונות אופי שנחשבות “גבריות” יכולה להגיע לעמדות כוח או שמא נשים שמגיעות לעמדה גברית חייבות לאמץ לעצמן התנהגות שנחשבת גברית, כדי לשרוד וכדי להוכיח את מנהיגותן, מה שמעלה שאלה נוספת: מה קדם למה?

מרגרט תאצ’ר אמנם הייתה מנהיגה שנחשבת תקיפה וניהלה מדיניות קפיטליסטית שמרנית, החזיקה בדעות שמרניות בנושא אתיקה ומוסר, אבל מה מכל זה הופך אותה “גברית”? אולי היתה זו העובדה שבחרה לעמוד על שלה, שהממלכה נוהלה בתקופתה בנחישות ותקיפות? מדוע תכונות אלו זיכו אותה בסופרלטיב “אשת הברזל” ובעוד גברים שהיו בוחרים באותה מדיניות היו נרשמים בהיסטוריה כמנהיגים חזקים ושקולים?

תאצ’ר אמרה: “כל אישה שמבינה את הבעייתיות בניהול בית, תהיה קרובה יותר להבנת הבעייתיות בניהול מדינה”. מנהיגות הרי אינה צריכה להיות תלויות מגדר, אלא תלוית אישיות ואופי. אנחנו בוחרים במנהיגים שלנו בגלל התקווה שהם יוכלו לשנות משהו והאמונה שבכוחם להביא אותנו לעתיד טוב יותר, לא משום סיבה אחרת. בוא ניתן לנשים התופסות עמדות כוח ושלטון הזדמנות שווה ונשפוט אותן באובייקטיביות, כמו שהיינו שופטות מנהיג גבר, ללא דעות קדומות וללא סטריאוטיפים מגדרים.

ומה בנוגע לסרט?! שווה לפנות לו ערב עם חברה.