• Caption Caption Caption Caption

His Muse

6 Posted by - April 12, 2012 - Inspiration

במיתולוגיה היוונית היו תשע מוזות. אפולו, אל האור והיופי הנהיג אותן ותפקידן היה להוות מקור השראה ליוצרים בתחומים שונים

כמו שאנחנו מבינות את כל עניין המוזות, הרי מדובר בעיקר בנשים בלבד, וכאלה שסוחפות אחריהן קהל רב אם בזכות יופיין המהפנט, הסקס אפיל שכאילו נולדו איתו, השנינות, התחכום והכריזמה שהביאה אותן עד הלום.

מרלין מונרו, קתרין דנב, קייט מוס, סופיה לורן, מריל סטריפ… רשימת הזכאיות לתואר “מוזה” אינה קצרה. שרון סטון אפילו כיכבה בסרט שדיבר אודות הנושא. שם, בתפקיד המוזה היה עליה לסייע לתסריטאי מצליח ש”איבד את זה” והיה חייב לחזור לכתוב עוד תסריט שובר קופות.

כנראה שכל יוצר צריך לאמץ לעצמו מוזה. ובעצם מדוע לא? הרי היא מעוררת השראה, מחייה את היצירה, מפיחה בה חיים. קחו לדוגמה את מעצב האופנה ז’אן פול גוטייה, ששנה אחרי שנה מייצר באזז בזכות המוזות שהוא בוחר לעצמו (ואם יורשה לנו להעיר, המוזה לרוב מעניינת יותר מהקולקציה עצמה).

בעבר הוא כבר השיק קולקציה שלמה בהשראת פאם פאטאל בלונדינית (שהיתה בעצם גבר). בחר לעצמו כמוזה, במשך עשור שלם (שנות התשעים) את סטלה עמר (ישראלית שחיה בפריס), בחירה שעוררה גלים הרבה בזכות מידותיה הלא שגרתיות של סטלה, שטרם נראו עד אז על מסלולי האופנה.

והיום, שוב באופן לא מפתיע, גוטייה בחר לו מוזה חדשה והיא לא אחרת מאשר איימי ווינהאוס המנוחה. בקולקצייה מגוונת ועשירה בצבעים, בניגוד לחייה האפלים של ווינהאוס, בחר גוטייה להנציח את חצאית הסיגר, החולצה המכופתרת והמחוך המפורסם. זאת מבלי לפסוח על האיפור האופייני רק לה, התסרוקת התפוחה, המטפחות והסיגריה כמובן. אין ספק שהתצוגה היתה מרשימה ומעוררת השראה וככזו גרמה לנו לדבר אודותיה ולהעיר את הנושא בכלל.

ובעצם אם נבחן לרגע את המשותף למוזות אותן בחר גוטייה לאורך השנים, נמצא שזו בעצם הבחירה שלהן לחיות את חייהן מבלי לייחס חשיבות למה מותר אסור, מקובל או מותר. כולן כאחת הובילו ואולי אפילו סללו דרך שלפניהן לא היתה קיימת. במידה רבה, זה מה שמאפיין את כל המוזות, מרלין, קייט, סטלה, שרון, איימי מריל ואחרות כאלה שחיו את חייהן, הבינו שרק כך הן יטביעו חותם. אנחנו לא אומרות שמדובר בחיים פשוטים, אבל זאת היתה הבחירה שלהן – והן הלכו איתה רחוק מאוד והיו מוכנות לשלם את המחיר. לא להסכים להיות טרמפיסטיות בחייהם של אחרים. גם זאת בחירה, ואולי זה חלק ממה שעושה את ה’מוזות’ לנדירות כל כך?!

ואולי אחרי הכול, כל אחת מאתנו היא מוזה, בזמן שהיא בוחרת את הדרך שלה וזוכרת שחייה שייכים רק לה. אין ספק שזו סוגיה למחשבה.

His Muse