Short Cuts

16 Posted by - August 24, 2013 - Inspiration

אנחנו זוכרות את זה כאילו היה זה אתמול.. בפעם הראשונה בחיינו הבוגרים, אמא הרשתה לנו לחצות את הכביש לבד, וללכת לבקר את סבא וסבתא ללא ליווי מבוגר.

וואו, זה היה מרגש, אם כי גם קצת מפחיד.. להבדיל מהדרך הארוכה שהיתה סלולה בעמודי תאורה, מרפסות פתוחות והמון אנשים מוכרים… בדרך הקצרה, שרר חושך מלא, רחשים מוזרים ואף לא נפש חיה. אנחנו בחרנו בקצרה ופחדנו כל שניה ממנה.

לאחרונה יצא לנו לנהוג בדרך אל פגישה, כאשר במחצית הדרך הבנו כי לא משנה כמה נרצה להגיע בזמן – אם נבחר להמשיך ולנסוע בדרך הארוכה והמוכרת, אין לנו ולו סיכוי קלוש להצליח. אזי בניגוד לאינסטינקט בחרנו בזו הקצרה שמיותר לציין כי מוכרת היא ממש לא היתה. חשוכה דווקא כן, עד אשר אפילו אורות הרכב בקושי הצליחו לשכנע אותנו שיש בה עוד מעט תקווה.

כמעט לאורך כל הנסיעה כולה, היינו במתח גבוה. בדופק מואץ ושבועת צופים נאמנה שלעולם לא נעשה את הדרך הזו שוב ולא משנה מה, הצלחנו לחלץ את עצמנו החוצה אל היעד שאליו אמנם הגענו עשר דקות מוקדם יותר, אך יחד עם זאת, רועדות כעלה נידף וחסרות יכולת ענינית לכוון אל עבר המטרה.

אז האם זו אכן היתה הכוונה? כנראה שלא.

בסוף אותו יום משהגענו הביתה, יצא לנו לחשוב על הדרך ועל רעיון ה’קיצורים’ לא מעט. הרי ידוע כי כל מי שמחפש קיצור, כנראה לא הבין כי הצלחה, אושר ושלווה מגיעים רק אחרי סיפוק מעבודה קשה ועמידה באתגרים, וכי אלה חייבים לקבל הזדמנות ראויה להופיע. עוד ידוע, כי חלק ניכר מן התוצאה מושפע מהדרך עצמה, ואם זו לא נעימה, מרתקת ומעוררת השראה – אז איזה סיכוי יש לתוצאה להיות זו אשר אכן יחלנו לה? כנראה שלא גדול..

דומה ולא משנה לאן אנו רוצות להגיע – דרכי הקיצור הנקרות על דרכנו לעיתים מזומנות, חשוכות ופחות נעימות. ועל כן, כדאי לשקול בכובד ראש אם לא כדאי להקפיד להיצמד אל זו הארוכה והבטוחה, ובכלל לצאת בזמן ומאורגנים מראש בכדי שלא נצטרך שוב לעמוד בפני השאלה.

שתהיה דרך צלחה.