Alone Together

24 Posted by - February 13, 2016 - love

“אני הולכת לשעמם אתכם קצת”. במילים אלו פותחת הפסיכולוגית האמריקאית שלי טרקל את הרצאותיה המרתקות והעמוסות עד אפס-מקום. ספרה האחרון, שנושא את השם המטריד והמסקרן “לבד ביחד: מדוע אנו מצפים ליותר מטכנולוגיה ופחות אחד מהשני”, בוחן את ההסתמכות שלנו על הטכנולוגיה, שעלולה לנתק אותנו מסביבתנו תחת מעטה שקרי של חיבור.

במחקרה שלי אוחזת את תחושת האמביוולנטיות שמרכיבה את הסיטואציה המוכרת הבאה: אנחנו יושבות בבית קפה ורואות זוג שספון כל אחד בטלפונו הוא, מנותק לחלוטין מסביבתו הממשית. לפתע אנחנו מרגישות כאילו לקחנו גלולה קטנטנה ומרירה שגורמת לנו להיות במודעוּת שיא. גם בגלל שדמיוננו מרחיק לרקימת העולם של הזוג שיושב לפנינו, טקס שמעורר בנו שאלות שבוודאי מרכיבות גם את עולמם האמיתי והלא-מדומיין: האם הם מאושרים? האם המציאות שלהם לא מספיק מעניינת כדי שיתקיימו בה במקום לברוח לאחת אלטרנטיבית? וגם בגלל הספק הקטנטן שמעקצץ בלבנו ושואל: האם גם אנחנו נראות ככה מהצד לפעמים? לבד-ביחד, בניסוחה המדויק של שלי?

לקראת ספרה, שלי בילתה שעות בשיחות עם אנשים, טכנולוגיות ו”אמיתיות”, ואף בציתות לכאלו של אנשים אחרים. והמסקנה המושחזת שהיא מציגה נראית כך: אנחנו כבר לא באמת משוחחות. אנחנו מדברות כל הזמן, באופן אישי, בסמסים, באימיילים, בטלפון, בפייסבוק ובטוויטר; אין ספק שעולמנו נהיה בשנים האחרונות הרבה יותר פטפטן. הבעיה היא, טוענות שלי, שהדיבורים באים על חשבונם של שיחה אמיתית. “אנחנו מדברים אחד על השני, ולא אחד עם השני”. שיחות, בגרסתן המקורית, נוטות להיות מבולגנות, מלאות בהפסקות, הפרעות ומבוכות קטנות. ה”בלאגן” הזה, לדברי שלי, הוא בדיוק מה שהופך אותנו לאנושיים ונותן לנימי נפשנו להיחשף. אותו בלאגן מאפשר לנו את הזמן לקלוט, להגיב וללקט תובנות. כמו ריקוד זוגי איטי, שכולל מבטים, מגעים ומחוות קטנות, שמוליד תחושת קרבה חד-פעמית.

שלי מציעה לנו לחגוג את ה”שעמום” הקטן ששיחות אמיתיות מכילות בתוכן. היא דוגלת בהגבלת השהות שלנו ב”מקומות הקדושים” כמו שולחן האוכל, מקומות שבהם טלפונים ופיתויים טכנולוגיים אחרים יכולים “לעכב” את האינטימיות שלנו עם אהובינו. היא רוצה שנביט לתוך העינים של בן שיחתנו. היא רוצה שנקרא את תנועותיו. היא רוצה שיהיה לנו חשוב להיות כמה שיותר אנושיות. ואנחנו מביטות לה בעיניים ומבטיחות הבטחה קטנה ומתוקה, שמי יודע אם ניישם… אבל אין ספק שהיא תתרוצץ הלוך-ושוב בראשנו למשך הרבה מאוד זמן.

להרצאה ב TED 

לספר של שלי

alone together