Becoming an Icon

12 Posted by - August 13, 2013 - love

“חשוב לי להשאיר את חותמי…חשוב לי לדעת שאחרי שאלך לא ישכחו ממני כל כך מהר, שאשאיר מורשת, שאמשיך לעורר השראה, להיות אייקון אליו עיניים נשואות. אחרת מה בדיוק הרעיון? בשביל מה אני עובדת כל כך קשה? יוצרת? מחזרת בעקשנות שאין שניה לה אחרי יעדים?…”

זו היתה שיחה לא קלה, גם אחת שלא צפינו לה כשקבענו לארוחת ערב אחרי שלא התראינו כל כך הרבה זמן…יחד עם זאת, אין ספק שזו היתה אחת השיחות החשובות שהיו אי פעם. שיחה שגרמה לנו לא לישון כל הלילה ולחשוב על הדברים ללא הרף. ועם המחשבות עלו השאלות מחד ומאידך התשובות, ואיכשהו אלה באורח פלא הצליחו לסתור את אלה, ובעיקר לגרום לנו להבין שבכל הנוגע לנו באופן אישי:

חשוב לנו לחיות את יעודנו ובדרך לא לפגוע באף אחד, חשוב לנו להעניק ערך מוסף ליקרים לנו בנוכחותנו ויותר מזה, משמעות לעשיה עבור רבים נוספים, ובשביל זה אנחנו מוכנות להקשיב עד הסוף, לרדת לפרטים קטנים ככל שיהיו.., לוודא פעמיים ואם צריך אף שלוש, לחייך כשקשה, לחבק באורח חד צדדי, לקחת נשימה עמוקה ולהשתדל לעשות זאת בשקט מתבקש. לכבד את האחר, השונה ובעיקר את הדרך, ולזכור, שבכדי להפוך לבעלי משמעות יש לזכור לעולם שאייקונים, מנהיגים ומותגים, לעולם נבחרים על ידי האחר ולא על ידם עצמם.

אז גם הבנו, שהיא – כבר הפכה ממזמן לאייקון עבורנו, שהרי מאז שאנחנו מכירות: היא היתה אמא שלנו. מעולם לא פגעה בנו ובוודאי שלא בכוונה. היא תמיד הקשיבה לנו – גם כשלא היה לנו שום דבר מעניין לומר (לעולם נזכור לה את החשיבות שהיא הקדישה לשטויות שלנו ואת המבט הרציני שהפגינה כשדיברנו על עוד שמלה חדשה..). היא תמיד שם לחבק, לעולם לא נאנחת שקשה, ועבורנו היא באמת אחת, יחידה ומיוחדת, שהרי לא פעם, לא ידענו לאן בדיוק אנחנו מכוונות עד אשר היא הושיטה יד והובילה.

אז בקיצור, אמא – את באמת אייקון אמיתי. ואם היעד היה לקבל הכרה בכך לפני ערב ראש השנה (במיוחד מששמעת שיתכן ועושה רושם ונראה כאילו אנחנו כנראה לא בסביבה…), אז מגיע לך – התואר כולו שלך.

(מתוך קובץ הגיגי רגש קולקטיביים ושרעפים סנטימנטליים במיוחד)

Becoming an Icon1