Sugar Mommy

5 Posted by - December 14, 2012 - Money Talk

בכל מפגש משפחתי או חברתי בו נוכחים הגברים בחייכן או סתם חברים קרובים מהמין החזק, מתגלגלת לה השיחה מהר מאוד לנושאים פיננסים. הם חולקים זה עם זה את פרטי הריבית שהם משלמים על המשכנתא, המחיר ששילמו על הרכב החדש וגם על גובה המשכורת האחרונה.

כמשקיפות מהצד, לעיתים אנחנו משתהות על הקלות בה הם חולקים זה עם זה את המאזנים ודוחות הרווח וההפסד, כאילו חלקו את רשמי ארוחת הצהריים שחלפה. כי בואו נודה, אצלנו הנשים הנושא הפיננסי לא מתגלגל באופן חופשי על הלשון. להיפך. רובנו מעולם לא שאלנו את חברותינו (גם הקרובות ביותר) כמה הן מרוויחות או מה גובה המשכנתא שהן לקחו כדי לקנות את הדירה המקסימה שלהן ובטח לא נשאל קולגות לעבודה או מכרה חדשה שום שאלה הקשורה בעקיפין או במישרין לכסף. נסו להיזכר אתן בפעם האחרונה בה נשאלתן שאלה הקשורה בהתנהלות הפיננסית שלכן, האם מצאתן עצמכן שוקלות מילים בקפידה, מנסות לשנות נושא או בסתר לבכן מתרעמות על השאלה ועל השואל. המסקנה פשוטה- לרוב הנשים לא נעים לדבר על כסף.

במשך השנים נלחמו נשים על זכותן לצאת לשוק העבודה, להגשים את עצמן ולהתפרנס. המאבק לא תם והוא נמשך עד היום, ומתרכז בקבלת זכויות שוות ושכר שווה. אך במידה רבה המאבק בן מאה השנים כבר מתהדר בכמה הישגים בולטים ויותר נשים מתברגות בעמדות מפתח ובמשרות ניהול בכירות ובהתאמה מטפסות גם גבוה במדרגות השכר.

ובכל זאת, נשים רבות, בשונה מגברים, מרגישות אי נוחות הבאה ביחס הפוך להצלחתן בעולם העסקי ומתבטאת בעיקר בשיח על כסף. ישנן נשים שנמנעות מלבקש העלאה במשכורת או לומר קבל עם ועדה כמה הן חושבות שמגיע להן להשתכר, אחרות גם כאלו שבעלות עסק משל עצמן, יעדיפו להימנע משיחות עם קולגות ואפילו עם קרובים שנושא עיסוקן הוא כסף.

אנו רגילים לראות בכסף את המייצג הרשמי של החומריות – “אוהב כסף לא ישבע כסף”. אלא שההתייחסות שלנו לכסף נובעת במידה רבה מאוד דווקא ממניעים רגשיים, רבים, מודעים ולא מודעים. אחת הסיבות המושרשות ביותר לרתיעה מ”דיבור” על כסף נשען על המודל המשפחתי המסורתי בו הגברים פרנסו והיו הפטרונים על הכסף בעוד הנשים היו עסוקות בגידול ילדים ולא פעם היו תלויות בבעליהן. בתים אלו אופיינו ביותר דיסקרטיות ופחות פתיחות מהבתים של ימינו. “דיבור” על כסף היה כמעט עניין של טאבו, ונכנס לאיזור הרגשי של בושה ואי נעימות.

הצלחה כלכלית מעוררת לא פעם תחושות של אשמה או מחביאה הרגשה עמוקה של חוסר ערך. נשים רבות מתקשות להכיל את הפער בינן לבין חברות ילדות או בינן לבין קרובי משפחה אשר לא שפר עליהם המזל. לזאת נוספת אשמה קשה על כך שהן משקיעות זמן בקריירה ואולי מזניחות את גידול הילדים והטיפול בהם. מלבד האשמה שהן חשות מעצם היותן אימהות או רעיות לא מספיק טובות, ההצלחה הכלכלית מעוררת בהן עוד כמה ייסורי מצפון – “איך זה שאני כן והם לא”. לעיתים התגובה הטבעית היא פשוט להתעלם.

במקרים אחרים, ייסורי המצפון הם כלפי העצמי. נשים רבות שהן מצליחניות, משגשגות, גורפות תארים, שבחים והישגים, תוהות בפנים בינן לבין עצמן אם באמת הן ראויות לכל השבחים הללו. הן מרגישות בכנות שהן לא שוות את כל ההצלחה הזו או שהן לא שוות מספיק… ברור אם כן ששיחה על גובה השכר שלהן או על הישגים כלכלים שגרפה יגרמו להן להרגיש תחושה של זיוף, אי נוחות, אולי גם עצבות ובעיקר רצון להימנע ככל האפשר מלחוות זאת שוב.

“לעשות כסף” זה לא פשוט, אבל, לפעמים, לדבר על זה – זה כמעט בגדר הבלתי אפשרי. יכול להיות שכבר התרגלתן לא לדבר על זה, יכול להיות שהתרגלתן לתחושת אי הנוחות או לבושה, יכול להיות שאחרים סביבכן התרגלו לזה שאיתכן לא מדברים על זה או שכן מדברים יש תחושת מתח באוויר, מעיין אי נוחות שרובצת שם כמו פיל לבן בחדר. ויכול להיות שאפשר גם אחרת; למצוא את הדרך להרגיש נוח, לא מתוך תחושת חוסר ערך או אשמה, להצליח לשוחח עם הרגשות המרובים והסותרים, מתוך ביטחון שאפשר לחיות עם הקונפליקט, ולבחור מתי אתן רוצות לדבר, על מה, ובאיזה אופן. והפעם בלי להרגיש לא נעים.

שלכן,

ד”ר אילן טל