Less Secrets

8 Posted by - February 15, 2013 - Reputation

כשהיינו קטנות ההורים תמיד פחדו מאיתנו ש’נפלוט’ סודות. אז הם פשוט היו נמנעים כמעט לדבר לידנו בדברים חשובים.

בטח לא כאלו הנגועים ברכילות אודות שכנים או חברים קרובים.אנחנו דרך אגב, היינו ממש ילדות טובות וזכור לנו בפירוש שלא רק שלא ‘פלטנו’ – ידענו מראש גם ממה היינו צריכות להתעלם כאשר בטעות למישהו אחר ‘נפלט’.

אבל זו היסטוריה, עלינו לא סמכו. תמיד אמרו לנו: סוד הוא משהו שרק אחד יודע. כי אם אלה כבר שניים – זה כבר לא נחשב סוד. אנחנו, עם הגיל את המוטו הזה שידרגנו והיום אנחנו גורסות שאם מישהו סיפר לנו סוד – הוא ישאר עמנו לנצח. בכל מחיר. כי למידע הלא יש כח ואם הוא הפקיד את שלו בידנו למשמר – זה לרגע לא הופך אותו לשלנו ועל כן זכות השימוש בו אסורה!

את התובנה הזו הבנו כבר כשהיינו קטנות. ההורים אמנם פחדו כי אנחנו היינו “הקטנות”. אבל להם כבר סלחנו והיום אנחנו אפילו מודות כי בזכות החשיבות שהם הקדישו לכל סוד הבנו שגילוי סוד עלול לעיתים לעורר תקרית לא קטנה ולפעמים גם לא הפיכה. בכל מקרה, היום כנשים בוגרות ונשואות, שמחשיבות את עצמן סוציאליות ואשר אינספור ‘סודות’ חוצים את תנוכינו לפחות פעמיים ביום פיתחנו שיטה. באמצעות דימיון מודרך, התקנו לנו שני כפתורים בראש. האחד ‘שמור’. השני ‘מחק’. את סדר הפעולות יש להניח אנחנו לא צריכות להסביר לכן… ואת מקור ההשראה גם לא. רק נאמר שבדיוק כמו מחשב, ביום שאנחנו צריכות להיזכר באינפורמציה הסודית ולנהל בענינה דיון – אנחנו דואגות לשאוב אותה חיש מהר מבסיס הנתונים האחורי. מה שבטוח היא לא תופסת מקום בשורה הראשונה, שם המקומות כולם שמורים רק לעניינים שוטפים של שגרה וכך גם אם מישהו ממש מגרה אותנו לתגובה, אנחנו לא ממש מבינות מה העניין.

כי סודות זה חשוב ומעניין שיהיו. הסודות הופכים אותנו מסתוריות, נחשקות, ואם אנחנו שומרים עליהם היטב הם גם שומרים עלינו כחברות טובות. אז לא נבקש אתכן לגלות את שלכן (…) ואנחנו מבטיחות שלא לגלות לכן את שלנו.