Control Holic

3 Posted by - February 12, 2012 - Reputation

איך זה שלא משנה מה הם עושים ולא משנה מי אלה ומה הם בעצם עושים… אנחנו תמיד חייבות להתערב.

איך זה שגברים יכולים לעמוד מהצד ולהתבונן (במרבית המקרים) והטעות כל עוד אינה גורלית לא תזיז לו… בעוד אנחנו, בשום דרך, לא מצליחות לשתוק.

לאחרונה שמנו לב שאנחנו, ברובנו, פשוט חולות שליטה. או יותר נכון חולות על שליטה. מצד אחד זה עושה לנו רע. מצד שני זה עושה לנו ממש טוב. תהינו, מאיפה מגיע הצורך הבלתי נגמר שלנו לנווט, להחליט ולשלוט.

ומה שהכי יפה – זה גם שלעולם לא נודה בזה. “חולות שליטה? אנחנו??” אין חולת שליטה אחת שתסכים להודות בכך בפני הקרובים, פרט אולי למדונה, שהודתה בפה מלא “אני חולת שליטה” מעל הבמה בפסטיבל הסרטים האחרון בטורנטו. ואם למדונה מותר, אנחנו אומרות, אז בטח יש גם אחרות כאלה. לא אנחנו, כמובן.

אין חולת שליטה אחת שאנחנו מכירות שמישהו יעז לתייג אותה כאחת והיא לא תתקומם ותחל במונולוג רגשי שוצף, שהרי כל שרצתה שזה פשוט שיהיה לנו טוב יותר, כי בזכות התערבותה נמנע אסון גלובאלי ובעצם היא עד היום מחכה למכתב תודה מהרשויות העליונות, כי הרי, כמו תמיד, כל מטרתה היא רק לעזור, ובכלל, איך אפשר לעמוד בצד, הסתכלתם מסביב? ואם חס וחלילה לא היינו לוקחת את העניינים לידיים… מי יודע מה היה עלול לקרות.

אז זהו, שזה ממש לא ככה באמת.

פעם אחר פעם אנחנו מגיעות למסקנה שאין ברירה והגיע הזמן לשחרר. אין מצב שנחיה כל החיים במרוץ להיות הכי טובות שיש, כשבעצם אנחנו כבר שם, אבל בחיפוש אחרי אותה שלמות חמקמקה אנחנו שוכחות לשים לב. אין מצב שלא נוכל להכיל טעויות ולא ניתן לאלה הטועים מקום בחיינו, עם כל הצעדים והצדדים הלא משולמים. הרי מדובר, אחרי הכול, באנשים הכי אהובים ויקרים לנו.

כבר מזמן למדנו שהחיים הם עניין של מידה והכול יחסי.

יופי הוא עניין של טעם וזווית מבט. אנחנו בוחרות איך להסתכל על החיים שלנו, כמו גם של האחרים, ובכדי לחיות חיים מאושרים באמת, חייבים ללמוד ולאהוב את מה שיש, לא לראות רק את שחסר וצריך לתקן. זה הרי לא נגמר. הדרך היא הרי המטרה, כבר למדנו, ולא היעד הוא שנחשב. אנחנו חייבות ללמוד.

ליהנות מכל מה שאנחנו, ואנחנו הרבה מאוד. תמיד אפשר למצוא סיבה לביקורת. השאלה היא למה היא נועדה, מה היא באה לשרת. מה זה אומר “צריך להגיע ליותר?

כמה יותר? יותר ממה? יותר יפה? יותר מוצלחת? יותר עשירה?… מה זה בכלל אותו ‘יותר’ ומה רשום בתג המחיר. על מה אנחנו מוותרות בדרך לאותו ‘יותר’, לאן אנחנו בוחרות להסתכל.

כדי לשאול את השאלות הנכונות צריך להסתכל לעצמנו בעיניים, להבין מאיפה כל זה בא ולאן זה עלול להוביל. ללמוד לקבל את העולם – ואותנו, לדעת מתי לשחרר. לפעמים מגיעה ההכרה שצריך ‘לחשב מסלול מחדש’ כדאי להגיע חזרה אלינו, למצוא את מה שתמיד היה, אותנו.

זו אינה גזירת גורל, להיות “חולת שליטה”. כמו ברוב המקרים, הרגע שאנחנו מכירות בבעיה פותחת דלת לדרך חדשה. צירפנו סרטון מקסים שריתק אותנו, על מסתורי המח האנוש – נשי.

דרך צלחה.

————————————————————————

שאפו גדול למעצב האפנה הגרמני-אנגלי Markus Lupfer שאפשר לנו הצצה משעשעת אל מסתרי המוח הנשי….