French Wisdom

8 Posted by - August 17, 2012 - Reputation

“נשים צרפתיות לא משמינות” זה השם בו בחרה מירל ג’וליאנו לספרה שהפך כמעט בין לילה לרב מכר ברחבי העולם. טוב, מה הפלא, עם כותרת כזו, האם מישהי מכן מכירה אישה שלא תסתקרן להבין במה מדובר, לגלות במה דברים אמורים?

מירל, בטוב ליבה האמריקאי, הואילה לחשוף בפנינו את המסתורין הזה, לחשוף את סודן של הנשים הצרפתיות.תמיד עניינו אותנו, אותן נשים שגרות בעיר עליה נאמר שהיא הרומנטית מכולן, זו שאין דומה לה (ולהן) בעולם כולו. אותן נשים שעליהן נכתב ונאמר “הו השיק הזה… כמה סטייל”. אותן נשים שמעולם לא הצלחנו להבין איך שערן השופע תמיד נראה מצוין (בלי קשר לאורך או לגוון) ואיך הן יכולות להראות הכי סקסיות בעולם, גם בנעלי בלרינה שטוחות.

אותן נשים מופלאות מתחילות כל בוקר בקוראסון חמאה לצד קפוצ’ינו, ממשיכות לארוחת צהריים של לפחות שתי מנות וברוב המקרים גם שלוש, ואין מצב שאישה צרפתייה שמכבדת את עצמה לא תקנח את היום בארוחת ערב ראויה לאור נרות, מעושרת בחמאה, בקבוק יין וכמובן גבינות טובות.

אז מה הסוד שלהן? האם מדובר בגנים? בתרבות? באורח החיים? בתפיסת עולם? ואולי הסוד חבוי במתכון דיאטה סודי או במאמן כושר פרטי (וחטוב) העונה לשם ז’אן לוק?

שלא נטעה לרגע, כשפגשנו את מירל לפני שלוש שנים בפריס, לארוחת צהריים, היא סיפרה לנו את הסיפור האמיתי, שלא כולו כתוב בספר… וזה מתחיל בנמל תעופה ע”ש קנדי, אי שם בעיר גדולה שקוראים לה ניו יורק אותה מירל החליטה לעזוב לתקופת התנסות (שעד היום לא מיצתה את עצמה). מירל נחתה לראשונה בפריס במסגרת חילופי סטודנטים, באוניברסיטה. עד היום היא זוכרת את המפגש הראשון שלה עם העיר הבלתי נשכחת הזאת. כבר בשדה התעופה בפריס, בשעת בוקר מוקדמת, כשהיא נדהמת לגלות כמה עובדות חדשות על החיים:

א. בפריס אין המבורגרים בשדה התעופה, לנוסעים הרעבים (אז לפחות…).

ב. בשעות בוקר הצרפתיות והצרפתים שותים קפה ואוכלים קרואסון בלבד.

והרי באותה שעה בדיוק, בוקר כאמור, האמריקאים כבר סיימו את הבייקון עם הביצים של הבוקר והם בדרכם לעבודה, תוהים אם לאסוף קינוח מתוק לדרך, ואם להוסיף לו, לטובת המצפון, גם דיאט קולה עם הרבה קרח.

נכון לכאורה, בשני המקרים לא מדובר בתפוח ירוק ומים מינראליים. יחד עם זאת, עדיין ישנו הבדל גדול… ועליו רצינו להתעכב, ברשותכן. אחרי הכול, מירל הקדישה להבדל הזה חקירה מעמיקה,שנארזה בקפידה בספר שלם. אם להתחיל מהשורה התחתונה… אז ההבדל מתחיל ב’איך’ ולא רק ב’מה’. בעוד שהאמריקאים “חוטפים” ארוחות, לא מתעכבים על חומרי הגלם והמרכיבים, חושבים (בטעות) שמנוי למכון כושר, ידאג לכל השאר, דיאט קולה תשאיר אותם במשקל סביר ותכנית ריאלטי תגרום להם להבין אושר מהו, בפריז מסתכלים על החיים מזווית שונה לחלוטין.

כשהצרפתים מתיישבים לאכול הם מקדישים לכל פרט תשומת לב ראויה. הם לא ירעילו את גופם בחומרי גלם מעובדים, חסרי ערך (ולא רק קלורי). הצרפתיות והצרפתים לא ממש בעניין של חדרי כושר, אבל מאד בעניין של הליכה ברגל, לכל מקום אליו הם רוצים להגיע.

ואושר? וואו בשבילם זו ארוחת ערב עם חברים שנמשכת לפחות 3 שעות, נסיעה לכפר, התענגות על גבינה טובה, קפה משובח ועוד. וזה, כמובן עוד לא כל הסוד. מה שמירל מגלה לנו זה שנשים צרפתיות סועדות את ליבן כשהן ישובות לשולחן (רצוי עם מפה), בוקר צהריים או ערב, הן תפננה לארוחה זמן ראוי (אין טעם להתקשר למשרד בשעות הצהריים, סביר שתוכלו לשוחח רק עם המענה הקולי) וכן, למרות שהן באמת לא אוהבות מכוני כושר, נעלי עקב הן נועלות בעיקר בשעות הערב ובמשך היום מעדיפות להתהלך בנעלי בלרינה אלגנטיות ונוחות, לעלות תמיד אך ורק במדרגות (מעלית מבחינתם היא בחירה לא ראויה) והחשוב ביותר: אישה צרפתייה לא אומרת לא, לעולם, להזדמנות להתענג.

וכאן, יקירות, טמון הסוד הגדול. הן לא מאמינות בתסכול או בתחושת החמצה. נהפוך הוא, הן משתדלת לטעום מהכול (במידה) ליהנות מהדרך (בהליכה) ולגעת בחיים, כי הן פשוט מאמינות שמגיע להן. והן צודקות.פלא שאומרים עליהן: “כמה סטייל יש לצרפתיות האלה, ואיך הן אף פעם הן לא משמינות?…”

פשוט ככה. זה לא כזה מסובך כשיודעים. כולנו מוזמנות לנסות.

לינק לאתר של מירל