Guest Room: Dalia Mantver

7 Posted by - February 4, 2013 - Reputation

מותג זה לא רק כבוד גדול, זו עבודה קשה.

נכון, אז מכירים אותך, אז מצביעים עליך ברחוב, אז עוצרים אותך ושואלים ומתעניינים, גם כותבים עליך בעיתון. איפה ניגמר הליטוף לאגו ואיפה בדיוק מתחילה ההבנה שהאחריות היא עליך, לשמר, למתוח, להעמיק, לפרוץ. מה שנותן את היכולת לגדול, ולא לקפוא על השמרים, היא האמונה האמיתית הזו, שאתה נמצא במקום המדוייק שלך, ומתוך המרכז הזה, אתה שולח זרועות לכל הכיוונים, אבל,לאט לאט ובשליטה, שלא יתפרק, שלא תגזים.

שהרי במהלך חיינו,יש המחליפים מקצוע יותר מפעם אחת, מתוך חוסר מיצוי, מתוך אכזבה, מחוסר שקט וגם סתם כי רוצים יותר ואחר. כשאתה מותג, אתה לא יכול פשוט לקום ולעזוב, אתה לא יכול להעלם, לא יכול לא לפעול , להיות פסיבי, כי כמוך, יעלם גם המותג. אבל ברור שנישאלת השאלה תמיד, מה הלאה? מה הדבר הבא? כי פריצת דרך שנעשית, מבקשת לידה נאמנות של הפורץ, מבקשת שיספק את צרכיה ושידאג לקיומה ולרלוונטיות שלה בכל זמן נתון.

פריצת דרך לכשלעצמה אינה בהכרח יצירת ‘יש מאין’, זו בעיקר היכולת לזהות צורך או להמציא אותו, לבחור דרך מנקודה רחוקה שאני רואה בעיני רוחי לתוך המציאות העכשווית. ולעשות מעשה, בגדול.

לנו, לנשים, יש איזה סוג של אינטואיציה מאד גבוהה שאם אנו נותנים לה את הכבוד, ושומעים לה, תמיד נצא נישכרות. זה כזה משהו שמתרחש בבטן, מרכז הרגש, ההתרגשות, פרפרים, פחד, הכל מהבטן. אבל בבטן יש גם את הכוח המופלא לראות. הבטן היא מרכז הגוף היא תומכת את עמוד השידרה שלנו, תרתי משמע, ואנו לעיתים מתעלמים ממנה …

מכירה את המקום הזה שבו את כועסת על עצמך? ״הרי ראיתי את זה ברגע הראשון״, הרבה פעמים אנו מקבלים החלטות על סמך חשיבה הגיונית, אינטרסנטית ונכונה לנו לאותו רגע, אלו הן ההחלטות הפזיזות, ואם….רק לרגע נקשיב לנו פנימה, שם, לנבכי הנשמה, למקום הרגשי שברוב המיקרים צודק כי הוא היודע ראשון, אובייקטיבית, שזה נכון, או שלא – נגיע רחוק.

גם ברמה האישית, פגשנו מישהו, הבטן יודעת לומר מיד אם הוא טוב לנו, מיהו, מהו, מרגיש מתחבר, ומרגע שהחלטנו ללכת על זה על אף ולמרות שבתחושה לא צריך היה, אנו מספרות לעצמנו סיפורים ממציאות תכונות אופי שאינן קיימות בו, ומאותו רגע מנסות לחפש בו את מה שהמצאנו עליו. זה המקום שחלק מאיתנו לא מוצאות בן זוג, כי כבדרך פלא, כל מה שסיפרנו לעצמנו, התפוצץ לנו בפרצוף, ובחיים כמו בחיים, סיפורים הם רק סיפורים, ואם נדע את זה מראש ונבין את המוגבלויות – נוכל לחיות עימם בשלום.

במהלך שנות עשייתי, היו בפניי המון הזדמנויות, הן שם כל הזמן, רק צריך לפקוח עיניים ולזהות, החלטות אינן מתקבלות ברגע, אך תוך רגע את יודעת אם זה נכון לך.

ומרגע שהבנת שזה מה שאת רוצה, אל תיפחדי, אל תהססי, כדי שלא תפספסי. הזדמנות לעניין מסויים, ניתנת פעם אחת ואז חולפת לה עד שמישהו יזהה בה הזדמנות ויחטוף אותה. אני זיהיתי הזדמנות ו….קודם כל קניתי אותה. אחרי כן החלטתי לאן אני מובילה ולוקחת אותה, מה אני רוצה שיקרה ולאן ואיפה רואה את עצמי עם עשייתי בעוד שנה, חמש או עשר שנים.

כל כך הרבה פיתויים, שמסיתים את תשומת הלב שלך מהמהות, ואיך בוחרים את הנקודות המשיקות למהות כדי לא להתפזר, כדי למתוח ולחדד וכדי להוסיף תכנים וכך לצמוח. הטרנדים אשר מופיעים חדשות לבקרים, שדופקים בדלת ומנסים להיכנס, וכשהוכרו, אם לא טופלו – נעלמים כלעומת שבאו.

הכי קשה לשמור על מותג רלוונטי לאורך כל כך הרבה שנים כאשר כל כך הרבה טרנדים על הדרך מנסים לאיים על קיומך. כשאתה ממוקד, מאמין, עיקש, ישר ויצירתי לא תיפול.

הכל בעיניי עניין של איכות חיים, המקום הנכון ביותר עבורך, שעושה אותך ממש מאושרת, מוגשמת, נינוחה בבחירת ה CORE של העשייה. גם איכות חיים היא כל כך סובייקטיבית בהגדרתה. יש ה״מסתפקים״, במה שיש להם והם מאושרים ויש שאינם נחים רגע. בעיני, הסתפקות הוא מקום עוצר, אינו דינמי, כי אזי השאיפה היא רק לשמר, שזה נפלא, אך מה נפלא יותר מאשר לשפר ברמה הפעילה את איכות חיינו. לראות ולדמיין את העתיד, הקרוב יותר או רחוק כמשהו שאת רוצה להיות שם. שהרי, מדד האושר, משתנה בכל תקופת חיים, והשאיפה שלנו להיות שם כל הזמן ולא להצטער על מה שלא עשינו אלא לפעול כדי שבאמת יהיה לנו הכי טוב, והרי אם לא נתקדם, משמעו נשארים מאחור.

יש משהו נפלא בלהאיר, בלשלוח ספוט בכל פעם לאיזור אחר בתוך מרכז העשייה שלך. זה מאפשר לבודד, לנתח, להתרכז וליעל ומתוך כך לפרוץ. ראייה גלובלית, יש בה משהו עגול אך גם שטוח, כי זה כמו להסתכל בעינים בלתי מזויינות על משהו בכללותו. אך אם נאיר בכל פעם איזור אחר, נגלה את מה שלא ראינו, נבין איפה לא נתנו מספיק את הדעת, ואולי שם נמצא הדבר הבא. זה שאנו, כיוזמות מחפשות כל הזמן – את הדבר הבא.

החדווה הגדולה ביותר שאני חשה כיזמת וכפורצת דרך, היא התשוקה הבלתי נילאית להמשיך ולהעמיק, אך בו בזמן ללמוד ולהרחיב את הידע, לרכוש כלים נוספים כדי לשפר את היכולות, כדי ללמד את האחרים לראות בעיניים אובייקטיביות, מתוך מודעות, את מציאות חייהם, ומכאן…הלאה. מרגישה שליחות והרבה אחריות על דרך חייהם של רבים מנאמניי, זו הדרך שלי לומר לעצמי, הרי זה מה שהכי רצית. לבתי נועה, אני תמיד אומרת, אל תהיי אני, היי את, עם התשוקות, האהבות, הרצונות והשאיפות שלך, שהרי אני מגשימה עצמי בכל יום בכל רגע, וכך מאחלת לך, ולכולנו, שנדע לחיות תוך הגשמה עצמית, ללא תיסכול של מה היינו יכולות לעשות, שהרי, חלום, הכי רוצה שנגשים אותו.

החלום שלנו היום הינו המציאות של מחר.

דליה מנטבר

Guest Room-Dalia Mantver2