Leading The Way

5 Posted by - November 11, 2012 - Reputation

נכון: אני אישה, נכון: אני מנהלת מצליחה. אני יצור רגשי. זה מחזק אותי ונותן לי את הכוח להתמודד, להתגבר ולהתקדם. הרגשות שלי עושים אותי טובה יותר, אחראית יותר ולכן אני מעדיפה שלא לקחת דברים בקלות. “אל תיקחי את הדברים באופן אישי, קחי את זה בקלות, אל תהיי רגשנית, אמוציונאלית – אל תהיי ילדה.” בעשרים השנים האחרונות, שמעתי את אותם משפטים שוב ושוב ושוב ואפילו הצלחתי ליישמם באופן חלקי. כן, יש בזה יתרונות – זה בעיקר מאפשר נקודת מבט אובייקטיבית על הדברים ומאפשר לקבל החלטות בצורה מושכלת. אבל – אחרי שנים של ניסיונות להעלים כל סממן של “ילדה” מחיי הבנתי סוף סוף שזו תהיה טעות להעלים מחיי את מה שיכול להביא אותי סוף סוף למימוש מלא של הפוטנציאל ולהצלחה.

תמיד לימדו אותנו שהרגשות עומדים בדרך להצלחה ובניית אימפריות. היום, אני לא בטוחה שהחינוך שקיבלנו הוא החינוך המתאים לזמנים האלו. אני מסתכלת היום סביבי ושואלת את עצמי אם האימפריות העסקיות הללו, שקורסות ממש עכשיו אל מול עינינו, היו שורדות את הזמנים הקשים אם הן היו נבנות עם הבנה רגשית או “מגע יד נשי”,  והתייחסות הנשית לסיכונים. היום, אני רואה, יותר נשים שמגויסות להציל את המצב כאשר הדברים משתבשים. קחו לדוגמא את איסלנד בעת המשבר הכלכלי הגדול ב- 2008, כאשר המערכת הבנקאית עמדה לפני פשיטת רגל, הוחלפו כל מנהלי הבנקים בנשים מנהלות. והיום, בישראל, מונתה אישה לשמש כאשת הקשר למשקיעים של קבוצת IDB (מילה אחרת למי שאמור להתמודד עם כל הנושים של הקבוצה, כאשר הבעלים נמנעים ככל שניתן מלהתמודד עם התוצאות של מעשיהם בעצמם).

מסתבר, שמתחילה לחלחל ההבנה, שיש לנשים מקום ליד השולחן, שהן יכולות לחולל שינוי. יש בנשים, סוג של שפיות שבאה מהמקום בו אנו מרשות לעצמנו להיות “ילדות”. אלברט איינשטיין הגדיר “אי שפיות” כחזרה שוב ושוב על אותם מעשים בתקווה שהתוצאות יהיו שונות. אין בנו פחד מהתמודדות עם כישלון – ואנחנו ננסה לפעול אחרת חלף לעצום עיניים ולהמשיך שוב ושוב בתקווה לשנות את התוצאה. בימים אלו, יותר מתמיד, חשוב שנאחד כוחות. לא כי הנשים טובות יותר אלא כי הן שונות מגברים בצורת החשיבה וההתנהגות שלהן – הן מביאות ערכים אחרים לשולחן, אבל נוכחותן שם היא קריטית להצלחה של כל תהליך ובניה של מיזם עיסקי.

מודעות לסיכונים:

אנו מאמינות במודעות לסיכונים. מה זה אומר? אנו מאמינות שעלינו תמיד להבין את הסיכונים שאנו נוטלות, ואנו לא נשקיע במה שאנחנו לא מבינות בו.

הון רגשי:

למרות שאנחנו חיות בעולם כלכלי-פיננסי שבו שולטים גיליונות האקסל – אנו מאמינות ששקידה ותכנון רגשיים חשובים באותה מידה כמו שקידה ותכנון פיננסיים. אלה בעצם אנשים שמרוויחים או מפסידים כסף, לא גיליונות אקסל, וכל ההחלטות בסופו של יום מתחילות מהצד הרגשי.

שפה גלויה וישירה:

אנו מאמינות בלהיות גלויות וישירות, לספר משהו כפי שזה באמת, תוך שימוש בשפה פשוטה שאנשים מבינים, להגיד לאנשים את החסרונות כמו גם את היתרונות האפשריים, ואפילו להגיד להם את החדשות הרעות שאף אחד אינו רוצה לומר בצורה של משוב בונה.

רווחים בראיה לטווח ארוך:

אנו שואפות ליצור רווחים במבט לטווח ארוך. ואנו חפצות בהגדרה יותר רחבה לרווחים מאשר רק רווח כלכלי ברבעון הבא. אנו רוצות לראות גם רווחים חברתיים וסביבתיים חיוביים כתוצאה להשקעות שאנו מבצעות, מבלי לגרוע מתוצאות עסקיות חיוביות בטווח הקצר.

כדי לסייע להצלחת התהליך ולהטמיע את השינוי, גם אנחנו נדרשות לשינוי של דפוסי חשיבה. השינוי תלוי במידה רבה גם בנו, ולכן:

1. “שבי ליד השולחן”, מהסיבה הפשוטה שאם תשבי בצד לא יראו או ישמעו אותך על אף שיש לך מה להגיד. נכון זה לא נעים לדחוף עם המרפקים כדי לפנות לעצמך מקום, זה גם לא יהפוך אותך ליותר אהודה על עמיתייך, אבל אם לא תעשי זאת אף אחד לא יעשה זאת בשבילך ואת תמצאי את עצמך מחוץ למעגל.

מחקר שדה שהתפרסם ב- Harvard business review (ניקול טמפסט וקתלין מקגין) אישש את ההשערה שקיים מתאם חיובי בין הצלחה לבין אהדה כלפי הגברים בעוד שהמתאם הוא שלילי בכל הנוגע לנשים. כל חיינו חינכו אותנו לרצות (to please) ושחשוב מאד שיאהבו אותנו. האם ייתכן שאנחנו כל כך רוצות שיאהבו אותנו ויקבלו אותנו עד שתת המודע שלנו מרחיק אותנו שוב ושוב מהשולחן?

קרל יונג אמר – “עד שלא תהפכי את התת מודע שלך למודע, הוא ינהל את חייך ואת תקראי לזה גורל”

2. “כשאת יוצאת לעבודה תשאירי את ה-Ego בבית”. אין באמירה הזו כל סתירה לרעיון הקודם, להפך, התנהלות נטולת אגו תוביל אותך היישר לצמרת, באמצעות קבלת החלטות טובות והתנהלות נכונה מול מנהליך, עמיתייך ועובדייך. לכולנו יש אגו כי כולנו בני אדם. אנחנו מביאים לניהול את כל ‘המטען’ האנושי שלנו כולל פחדים ודפוסים הטבועים בנו והמפעילים אותנו. מנהל טוב הוא מנהל שמודע לנקודות החוזק שלו אך בעיקר גם לחולשותיו האנושיות ויש בו את האינטליגנציה והכוח לראות את עצמו ולהתמודד עם חולשותיו ולא להשליך או לזרוק אותם על אחרים. מנהלת טובה, עובדת ממקום של אגו מאוזן בין הסביבה לצרכיה האישיים.

3. “אל תעזבי עד שאת באמת עוזבת”. שריל סנדברג טוענת ובצדק כי התפקיד הכפול של הנשים כאשה עובדת וכאמא פוגע בסיכויינו להתקדם אפילו עוד לפני שמצאנו מועמד מתאים לנישואים. ההכרה שאנו מתכננות להינשא (מתישהו) וללדת ילדים (מתישהו) גורמת לנו לצאת מהמעגל ולשבת מאחור, אפילו בנינוחות משהו, כי הרי לא ניקח על עצמנו קידום עכשיו כשאנחנו יודעות שממש אוטוטו נכיר מישהו, נצא איתו, נעבור לגור איתו, נתחתן איתו ונחליט להפוך להורים. לא?!

לא! אל תכניסי עצמך למילכוד הזה. תעשי ותתקדמי כל עוד החבילה לא הגיעה (אני מתכוונת לילד שלך כמובן). אם לא תיקחי על עצמך אתגרים, לא תתקדמי ולא תיצרי לעצמך עניין בעבודה. את תהיי משועממת! וצריך קצת יותר מעבודה משעממת כדי להחליט לעזוב בבית את התינוק המושלם שלך ולחזור לעבודה אחרי חופשת הלידה.

מקור כל סבלת האנשים, במאה הזאת, נובע מהתליית דבר בדבר. נהיה מאושרות אם = אז. אז אני מציעה שנחליט כהחלטה וכאסטרטגיית חיים – להיות מאושרות מהיום, ונשלים את הפרטים בהמשך!

שנה מאושרת לכולנו.

מיכל גורן מילר