Anxiety Attack

5 Posted by - December 11, 2011 - Well Being

אני מודה. היה לי התקף חרדה. חוויה שלמדה אותי המון על איך להתמודד עם חרדה ולמה מה שתמיד עשיתי (וממשיך לעשות) עם המטופלים שלי הוא לא רק נכון אלא סופר נכון, ועל כך שחרדה היא דבר שמתגברים עליו, אם יודעים לעשות מה שצריך.

זה קרה לפני 15 שנים, אולי יותר, כאשר לראשונה ניסיתי לצלול. עמית, חבר טוב, שהיה מדריך צלילה, הציע לי “צלילת היכרות” באילת, וכמובן שקפצתי על המציאה (מה יכול להיות רע?). היום היה חמים, ועמית הבטיח חוויה מיוחדת של צלילה באזור של ספינה טבועה. הדמיון שלי עבד שעות נוספות והוסיף לאירוע נופך ציורי של ספינה טרופה עמוסת אוצרות. הרגשתי מרוגש כשעמדנו במים הרדודים שהגיעו עד הברכיים לקראת תרגול הכנסת הראש למים. התיישבתי על קרקעית הים האדום כאשר ראשי היה מכוסה מים, מחובר למסכת הצלילה. ואז הכל התחיל. תחושה של מתח בשרירים שהתגברה לאיטה והפכה לתחושת חוסר אוויר, דפיקות לב ולדעתי גם הזעה בלתי נשלטת, למרות שהמים היו קרים. בהתחלה הייתי בטוח שמשהו לא טוב במסכה, ושיש בעיה בציוד, אחרת, לא יכול להיות שארגיש חנק, אבל ראיתי שהציוד תקין והאוויר זורם היטב, ומכיוון שאני עוסק בחרדה, הבנתי מה באמת קורה.

נעמדתי במים וסיפרתי לעמית שנראה לי שאני חווה משהו כמו התקף חרדה. שנינו צחקנו, אפילו התגלגלנו מצחוק, ואני החלטתי כמובן להתמודד. חזרתי למים, הפעם קשוב עוד יותר לתחושות שלי. חוסר האוויר החמיר (כמובן שאוויר לא היה חסר, הוא פשוט הגיע ממיכל החמצן שהיה על גבי), הופיעה תחושה שמשהו תקוע בגרון, דפיקות הלב התחזקו, וקצות הידיים היו מדוגדגות, כאילו נמלים הולכות עליהן. הנשימה הייתה מהירה ושטחית. הראש עבד שעות נוספות; למעשה, למרות שידעתי שאין סיכוי שזה יקרה, הרגשתי כל הזמן כאילו אני עומד להתעלף ואפילו למות. המחשבות הללו תקפו אותי ללא הפסקה, וקול פנימי אמר לי לעמוד על הרגליים ולשאוף אוויר נקי מבחוץ. אבל קול חזק יותר הזהיר אותי שאם אעשה זאת, יהיה לי הרבה יותר קשה לחזור ולצלול בעתיד, שלא לומר שאגרום לעוד התקפי חרדה להגיע. לא בא בחשבון. פוחד או לא (וכמובן שפחדתי), עדיף להתמודד.

אתם בוודאי מנחשים שלא ברחתי. וכאן טמונה ההתמודדות האמיתית. זיהיתי את המחשבות השובבות הללו, המחשבות שקבעו בשבילי את המציאות. המחשבות שהפכו סיטואציה תמימה למפחידה. ולא הרשתי להן לנהל אותי. בשום פנים ואופן. אם הן לא הגיוניות, אין סיבה בעולם שאני אסכים לחשוב אותן (אני מקצר תהליך ארוך והרבה יותר מורכב של התמודדות עם חרדות, אבל העיקרון היה בדיוק כזה). לאחר הנטרול יכולתי להביט סביב ולראות את היופי סביבי. הם לא הרפו, שבו ותקפו אותי, אבל כמי שיודע איך עובד טיפול בחרדה ומה עושים עם חרדה, לא הרשתי להן לנהל את החוויה שלי באותו רגע.

לאחר עשר דקות סימנתי לעמית שאנחנו מוכנים לצלול ממש. הסטי”ל הטבועה מול חופי אילת היתה מדהימה. דגים, אלמוגים, עולם של שקט (אוצרות זהב, משום מה, לא היו). מאז חזרתי וצללתי כמה פעמים, כולל קורס צלילה. בכל כניסה למים הגוף שלי מאותת שהוא זוכר את התקף החרדה, ואני חש מן תזכורת חלשה ורחוקה למה שקרה לי אז, ושוב בוחר לנצח את החרדה. בכל פעם ההתמודדות קלה יותר, וגם חווית הצלילה מתוקה יותר. מומלץ.

שלכן, ד”ר אילן טל