• ASICS

Running nowhere

19 Posted by - November 9, 2013 - Well Being

אם תבטיחו לא לתפוס אותנו במילה, אז נאמר לכן כבר עכשיו שלמיטב זכרוננו הבוגר, הפעם האחרונה שאנחנו זוכרות את עצמנו רצות (ולא על עקבים בדרך לאוטו…) היתה כנראה מתישהו בטירונות, רגע לפני הנפקה קונסיסטנטית של “פטורים” עד השיבוץ המיוחל… Wink

אז איך זה, שלפני כמה ימים אותה חברה מאותה הטירונות, ממש חשבה שיעלה בידה לשכנע אותנו להצטרף אליה לריצה “קלה וממש לא קשה” בת שלשה קילומטרים לפחות?!..

“את לא נורמלית” הסתכלנו עליה בבעתה. “נראה לך?!…”, מילא היית מציעה מכון כושר עם מזגן, מלווה בפרק האחרון של ‘האישה הטובה’… אבל לרוץ ממש? בחוץ? אנחנו??…” היא, אצנית כבר שנה שלמה, לא התרגשה ועשה רושם שעד שלא גמענו את טיפת היין האחרונה חשבה שאם תתמיד, תשכנע ותספר בכל ההתלהבות שתוכל היא לגייס.. תצליח להשפיע עלינו עד כדי כך שנשכים בחמש למחרת היום, ונצא יחד איתה לאוץ אל הזריחה.

אז זהו שלא. עדיין לא קרה.

יחד עם זאת, ההתלהבות הרבה הצליחה לחדור ולגרום לנו להיטרד מכל הענין בכלל, ובפרט בשאלת תם אחת ספציפית: מה בשם היושב במרומים הסיפור של כל הרצים האלה לאחרונה? מאיפה הם כולם צצו? מהיכן האמביציה? לאן הם רצים? ובכלל… האם זה טרנד ואנחנו פשוט פספסנו אותו?… או שזה כאן כדי להישאר… ואפילו עושה רושם שלצמוח בענק.

איכשהו קשה לנו שלא להודות שלפרקים יש בנו תחושה שהכל קונספירציה של ‘נייקי’, ‘אדידס’ או אחד מיתר תאגידי הספורט. אחרי הכל, הם נותני החסות של כל המרתונים הגדולים, אז האם זה באמת בשבילנו? או שזו ענין עסקי קר שמצליח בסופו של יום לשלשל עוד כמה מיליונים לכיסם?

על פי הארוקי מורקמי, הסופר היפני שכתב את “על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה” ריצה היא סוג של מדיטציה: “כשאני רץ אני פשוט רץ. עקרונית אני רץ בתוך ריק. אם לומר זאת במהופך, אולי עלי לומר שאני רץ כדי להשיג את הריק. וגם אל תוך הריק הזה מתגנבת לה, כדרך הטבע, מחשבה מזדמנת. זה רק טבעי. כי בלבם של אנשים לא יכול להתקיים ריק אמיתי. נפשם של בני האדם אינה חזקה מספיק כדי להכיל ריק אמיתי, והיא אף איננה עקבית. עם זאת, המחשבה המתגנבת אל מוחי כשאני רץ איננה יותר ממשהו המשועבד לריק. זוהי מחשבה שערכה אינו טמון בתוכנה, כי אם בהיותה ציר הריק. המחשבות העולות בראשי בזמן שאני רץ דומות לעננים. עננים בגדלים שונים ובצורות שונות. הם באים והולכים, אבל השמים נשארים שמים. העננים אינם אלא אורחים. הם חולפים ונעלמים ונותרים רק השמים. השמים הם רק דבר מה שקיים ובה בעת אינו קיים. הם עצם מוחשי ובה בעת אינם עצם מוחשי. ולנו לא נותר אלא לקבל כמו שהיא את עובדת קיומו של מין מכל עצום ובלתי מוגדר שכזה, ולבלוע אותה…”

וכולנו כבר יודעים שמדיטציה, כלומר כל פעולה שעוזרת לנו לרוקן את הראש ממחשבות טורדניות ולרוץ על ריק, בעצם עוזרת לנו להתמקד ולהתקדם בחיים. כנראה שזו גם הסיבה שרוב האנשים הרצים הם דווקא אנשים עסוקים במיוחד (…) אלה כנראה מחפשים, ולו לשעה קלה הזדמנות לא לחשוב, לצאת מהקופסה.

אז בין אם זו קונספרציה מותגית ובין אם זה סתם רצון לשנות כיוון, בין אם המסלול הוא על טיילת ת”א או מסביב לבלוק בשכונה, בעיננו – אם זה מקדם זה רלוונטי.

ובחזרה אלינו?…אנחנו כבר במירוץ למצוא סניקרס מהממות שיתאימו ‘בול בפוני’ לבנדנה אדומה שמזמן רכשנו לא ידענו למה. ורגע לפני שאתן רצות לדבר הבא… מצאנו לכן סרטון מקסים על קבוצת בנות מעוררת השראה שלא מפסיקה לרוץ… יחד.