Yumm..

21 Posted by - August 1, 2016 - Well Being

זה היה כך עד ממש לא מזמן, שאם שפים היו רוצים להיות אנשי מקצוע מוערכים, הם היו חייבים להפיק תחת ידם איזו מנה יחודית, תולדה של מתכון סודי שידוע רק להם שמכילה תבלין שמקורו עלום ו/או שפותח במיוחד עבורם, ושאם אפשר להחביא בתוכה הפתעה או טוויסט קטן אזי בכלל חבל על הזמן.

גלידת אפונה למשל, אותה יצירה גאונית וטעימה להפליא שאנו זוכרות היטב מהביקור הראשון שלנו אצל מרק וורה, שף צרפתי מעוטר כוכבי מישלן, מגבעת שחורה וטירוף גאוני…

אנחנו הגרגרניות הזמנו תפריט טעימות שממנו, לוותה אחת המנות בהסבר מלומד הישר מפי הגבורה (…) כי הניחוח האופף אותה הוא בעצם ריחו של היער בעונת הסתיו, רגע לאחר טפטוף היורה ושניה לפני זריחת החמה. נו… אל תשאלו, רק נודה ולא נבוש שאנחנו נהנינו עד הגג גם אם לא תמיד הבנו. וכן, חזרנו גם חזרנו לסבב ב’ וג’ עד לפרישת שניהם,  האיש והכובע לפני מספר שנים.

בכל מקרה, לא עליו רצינו לספר אלא עלינו, על מרתה ועל עוד רבות כמותנו…

בהקשר שלנו.. מאז גלידת האפונה שהיתה חוויה לא נורמלית ומאז יצירותיו הגסטרונומיות של מרק וורה, עברו שנים והיום עושה רושם שאם אתה רוצה להיות שף שבחזיתו מסעדה הומה, כדאי שפשוט תבשל אוכל טעים, פשוט ולא מתחכם.

בהקשרה של מרתה, רצינו לשתף שלמרות הדרמה הגלומה בתוכה, את הסרט אהבנו (בגרסתו המקורית כמובן..) ובעיקר את המסר של משמעות האוכל בתוכו. כמה יכול זה להיות עניין רציני ומשמעותי עבור מרתה השפית ועבור אחייניתה שהתייתמה לא מכבר, וכמה אותו אוכל, בשלבים מתקדמים יותר של העלילה, הצליח לשחרר את מרתה לחיות את חייה ולהפתח לאהבה – ולספק לאחייניתה תקווה למשפחה חדשה.

כזה הוא אוכל, אם נפחד ממנו הוא עלול להקפיא את חיינו ואם נחבק אותו, בכוחו להעצים ולאפשר לנו לחיות את יעודנו. כל כך הרבה משמעות הוא טומן בחובו. אזי, בין אתן בשלניות או בין אם לאו שימנה בטובכן לב לכובד האחריות המונחת לפתחכן (ממש כמו שזה נשמע…) וכפועל יוצא, הקפדנה על בחירות נכונות ועל אופן ההגשה בכל סיטואציה:

אם אתן עורכות מסיבה – חשוב שתקפידו על חטיפים קטנים וכאלה שלא מפיצים ריח עז מדי או עלולים להכתים.

אם אתן בדרך לשיחה מורכבת – כדאי לבחור במשהו מתוק שישמח ויקל.

ואם אתן יודעות בוודאות שבמפגש הבא אוכל הינו נושא קונטרברסלי…, פרקנה את המתח בכוס של יין מבעבע ורק אחריה תוכלנה להעיז עם ההגשה.

בכל מקרה, עם אוכל לא רבים וודאי לא מתעקשים… הוא הרי חייב להתעכל בנעימים. ושימנה לב לכל הסרטים העוסקים בענינו, הם תמיד מתחילים באוירת רצינות יתרה ועוברים לקלילות ממגנטת.

לקינוח, אם עדיין לא יצא לכן, אספנו לכן כמה סרטים רלוונטים (כחומר עיוני, כן ?…) שבענינם אנו ממליצות על הקרנה פרטית מלווה בכיבוד (הולם כמובן..):

“המטבח של מרתה”

“דינר רש”

“השף”

“רטטוי”

“הטבחית של הנשיא”

כולם ללא יוצא מן הכלל מעוררי תאבון ;-)