Style A-Z

26 Posted by - November 2, 2015 - Working Girl

Elegance is not the prerogative of those who have just escaped from adolescence, but of those who have already taken possession of their future

Coco Chanel

אם נודה על האמת אזי וולרי סטיל אוחזת במקצוע החלומות שלנו. היא היסטוריונית אופנה – בדיוק מה שאנחנו מרגישות שאנחנו משך שנים עושות בתור תחביב. אחרי הכל גם אנחנו עוקבות אחרי טרנדים בשקיקה, משננות שמות מעצבים אהובים וחוזות מגמות עתידיות (אנחנו למשל ידענו שוינטג’ הסיקסטיז אהובנו ישוב בסערה לחיינו עוד לפני שקצה עקבה של מדמואזל אודרי טוטו נגע בשולי השטיח האדום).

למרות עבודות הגמר המרשימות שהגשנו (השמלה השחורה למשל שלבשנו לבראנץ’ אתמול), דומה כי בהחלט יש לנו עדיין מה ללמוד מדבריה של אשת האופנה הכי מלומדת בעולם. סטיל חוקרת כבר עשרות שנים את ההיסטוריה של עולם האופנה, ואפילו זכתה בכינוי מעורר הקנאה “פרויד של עולם האופנה” בזכות החיבה שלה לניתוח הסיפורים שמאחורי הבגדים וההתבוננות הממוקדת אל תוך נבכי נשמתה של האופנה.

נקודת ההתחלה של המסע של סטיל הייתה, תאמינו או לא, בספריה בצורת ספינקס מהמאה ה18. מסתבר שאפילו אז, הבחירות האופנתיות היו עיסוק תרבותי לגיטימי (…) הספריה שהתגלתה, נמצאה מלאה בבגדי נשים מיניאטוריים, סקיצות קטנטנות לאופנה עתידית ומסקרנת.

בין השאר, חקרה סטיל במסעה את הצבע השחור, הצבע הסימבולי ורווי המשמעויות ביותר מאז שחר ימי בראשית. במהלך השנים הוא שויך מצד אחד לאלגנטיות ומצד שני לרוע, מעין נשיקה בין יופי ומיסתורין אפל. הוא אלגנטי, הוא קינקי, הוא סקסי. הוא שמור והוא אסתטי. בשנות ה 20 היה אופנתי, ואחר כך שב בשנות ה 50 עם קוקו שאנל ומרלין דיטריך. ג’יבאנשי עיצב לאודרי הופבורן שמלה שחורה ל”ארוחת בוקר בטיפאני”, מרתה גרהם הכניסה את השחור לאוונגרד האמנותי. בשנות ה 80 עלתה שוב קרנו עם המעצבים היפאנים ומאז דומה שאי אפשר להוציא אותו מהאופנה. אנשים מנסים להימנע מהשחור, אבל חוזרים אליו והמתח שמתקיים סביבו הוא הסמל האולטימטיבי לכוח שמניע את סטיל לחקור.

עשורים ארוכים אחרי שהתחילה את מסעה, זכתה סטיל למקום הראוי לה בין דפי ההיסטוריה. הספר החדש שלה, Fashion Designers A-Z, מציג מאה מתוך המעצבים החשובים ביותר של המאה החולפת, וכולל תמונות של חמש מאות יצירות מופת שנבחרו מתוך חמישים אלף פריטי הלבוש והאביזרים הכלולים באוסף של FIT, המוזיאון של המכון הטכנולוגי לאופנה שבניהולה.

כמו שהבחור שלנו לא מצליח להבין את ההתעסקות האובססיבית שלנו במוקדי האופנה הלוהטים שמעבר לים (ומדוע לא לשקוע בפנטזיה כל כך מוחשית?), כך גם האקדמיה האמריקאית לא הבינה את התשוקה של סטיל בתחילת דרכה. בזמן שהיא הסתכלה בין תפרי השמלות של ברברי ושאנל, עמיתיה ללימודים ב’ייל’ התעלמו בהפגנתיות ממה שיש להם בארון. “כתבתי על כך שמרצים הם המגזר שמתלבש הכי גרוע בארצות הברית”, היא מאשימה בדרכה המקסימה.

במהלך השנים, סייעה סטיל להפוך את האופנה לאמנות לגיטימית שנלמדת ונחקרת באקדמיות הנחשבות ביותר. ולא סתם היא בחרה באופן אישי בדפני גינס להיות האייקון האופנתי של כל הזמנים (!!!) שהרי זו ידועה בכבוד הגדול שהיא רוחשת לאופנה על כל גווניה תקופותיה ובעיקר מעצביה.

אז אם בא לכן להבין קצת יותר, הרגשנה חופשי להזמין לעצמכן את הספר בלינק המצורף .

ואם בא לכן רק להעמיק קצת יותר במי היא ולרי, הרגשנה חופשי עוד יותר להכין לעצמכן קוקטייל מפנק ולצלול אל תוך שפע הראיונות שיש איתה ברשת.