Who’s the boss ?

17 Posted by - October 5, 2013 - Working Girl

לא מזמן ערכנו מפגש חברות טובות במועדון ויצא לנו לשוחח על חלומות. לא, לא במובן של מה חלמנו ליל אמש במיטה… אלא יותר בכיוון של חלומות נעורים.

השיחה העלתה כי אף לא אחת מאיתנו (טוב, למעט אולי אחת…) חלמה באמת להיות מה שהיא היום, ובוודאי לא שתהפוך אשת קריירה מצליחה (ובכל זאת, כל הנוכחות ללא יוצא מן הכלל, נמצאות כרגע בנקודה זו בחייהן בזכות עצמן).

אז איך זה בדיוק קורה? איך קורה שנערות מבריקות, נאות, בעלות בטחון עצמי וכריזמה, לא חלמו או העלו בדעתן שיום אחד הן תהינה בעלות קריירה משגשגת או עסק מצליח? האם זה הפחד שלנו מאכזבה או כשלון שרגיל לזנב בנו? האם החשש שמא לא נוכל לקיים ‘גם וגם’ באופן מושלם ומכיוון שילדים זה ‘חובה’ אז קריירה ‘אינה בהכרח’?

מחקר שערך משרד יחסי הציבור ‘זנון’ משיקאגו לא מזמן, העלה כי רק 15% מן הנשים בקבוצת הגילאים 21-33 שואפות להיות מנהיגות, היתר פשוט לא.

עושה רושם שלא משנה כמה זמן חלף מאז שהיינו נערות והרבה לא השתנה. עדיין בנמצא לא מעט נשים בעלות יכולות מופלאות ושאיפות שיכלו לפתח, שמעדיפות להרים ידיים הרבה לפני שהמשחק בכלל התחיל, ומבלי שים לב, מוותרות על עצמן.

ולא. שלא חלילה תבינו אותנו לא נכון. אנחנו בשום אופן איננו מדברות על נשים שאינן רוצות או שואפות – את אלה ובחירותיהן אנחנו יודעות לכבד כהוגן.

אנחנו מדברות על אלה שרוצות ופשוט לא עושות או אפילו לא לפחות מנסות. שהרי מי בדיוק יקבע אם כן או אם לא? מי באמת יכול להחליט אם נצליח או נכשל?

מומחים, מחקרים ונתונים היסטוריים מעידים כי נחישות והתמדה ושמירה על רמה קבועה של התלהבות ותשוקה בכוחם להביא אותנו אל הגשמת החלום ולמעלה ממנו. מומחים, מחקרים ונתונים היסטוריים מעולם לא גרסו גזירה שונה בהתיחסות מגדרית או תקופתית.

אז תאמרנה לנו בבקשה אם לא הגיעה העת להפסיק ללהג תירוצים ופשוט להתחיל להזיז ענינים? הרי כולנו יודעות עמוק שם בפנים, שאנחנו ורק אנחנו, יכולות להיות הבוס של מפעל החיים שלנו.

מוגש כחומר למחשבה יוצרת ומעשית (…) ומלווה בהמלצה חמה לקריאת הספר ‘לפרוץ קדימה’ של שריל סנדברג.